שימוש פנאי מול שימוש תרפיוטי

(למה אותו זן יכול להרגיש שונה לגמרי)

אותו זן יכול להיות שמחה, בריחה, חיבור, או תרופה. ההבדל אינו בפרח — הוא בכוונה שלך, במינון שלך, ובקונטקסט שלך.

שימוש פנאי = הנאה ושינוי מצב

• מטרה: הנאה, תפיסה משתנה, כיבוי

• לעיתים קרובות משולב עם מוזיקה, אוכל, חברים

• בדרך כלל ספונטני, ללא מעקב או רפלקציה

• הפוקוס הולך החוצה: “מה קורה” ו“איך זה משפיע”

זה יכול להיות כיף, מרגיע, משמעותי — אבל לא בהכרח מכוון.

שימוש תרפיוטי = ויסות וחיבור מחדש

• מטרה: שחרור מתח, שקט מהרעשים, חזרה לגוף, תמיכה בעצמך

• תשומת הלב הולכת פנימה: נשימה, אותות גוף, טון רגשי

• לעיתים קרובות מתבצע לבד, בסביבה רגועה יותר

• כולל בחירת זן, מינון, וקונטקסט במודע

זה לא “עמוק יותר”, פשוט שונה: מערכת יחסים של “אני עובד עם הצמח”, לא “אני פשוט מעשן”.

איפה עובר הקו?

• שאל: “למה אני משתמש בזה עכשיו?” התשובה מבחינה בין הפורמטים.

• ולעיתים הפורמטים מתמזגים:

  • סשן ערב כיף → הופך לעיבוד רגשי

  • רגע תרפיוטי → הופך להנאה עדינה

אתה לא חייב לבחור אחד לנצח. אבל ככל שהכוונה שלך ברורה יותר, כך ההשפעה ברורה יותר.

מדריך פשוט

פנאי:

• פוקוס על ההרגשה, הטעם, השינוי

• יותר חברתי, יותר גירוי

• מינון מתון עד חזק

• אחרי: “זה היה כיף”

תרפיוטי:

• פוקוס על הגוף ועל התהליך הפנימי

• סביבה שקטה, קצב איטי יותר

• מינון מינימלי או שנבחר במדויק

• אחרי: “אני מרגיש שחזרתי לעצמי”

סיכום

הצורה עשויה להיראות זהה.

אם אתה משתמש בקנאביס כדי לשכוח — זה שימוש פנאי. אם אתה משתמש בו כדי לחזור לעצמך — זה שימוש תרפיוטי. אותו זן, אוריינטציה שונה.

קנאביס אינו בידור או תרופה באופן ברירת מחדל. זהו כלי חיבור. ואיך שאתה משחק בו קובע הכל.