הנוירו-מדען מארק לואיס מבקר את גישות הטיפול המסורתיות בהתמכרות

הנוירו-מדען המפורסם והמתמכר לשעבר, מארק לואיס, מאתגר את שיטות הטיפול המסורתיות בהתמכרות בספרו, "זיכרונות של מוח מכור." לואיס טוען כי הטיפולים הרפואיים הנוכחיים, אשר לעיתים קרובות כוללים מרשמים לתרופות כמו בופרנורפין, הם פשטניים מדי ואינם מתמודדים עם ההיבטים הפסיכולוגיים המרכזיים של ההתמכרות. הוא מדגיש את הצורך בשינוי מיקוד להבנת התגמולים המיידיים המניעים התנהגויות ממכרות

לואיס מציע כי ההתמכרות אינה מחלה שיש לטפל בה רק באמצעות תרופות, אלא בעיה התנהגותית מורכבת שדורשת גישה הוליסטית יותר. הוא מציג את המושג "המשיכה של ההווה," ומציע כי מכורים לעיתים קרובות לכודים במחשבה ממוקדת בהווה, שאינה מאפשרת להם לשקול את ההשלכות העתידיות. לפי לואיס, פרספקטיבה זו היא קריטית לפיתוח טיפולים יעילים להתמכרות שעוזרים לאנשים לשוב לשלוט בחייהם

בשיחותיו, לואיס מדגיש את חשיבות המוטיבציה והתמיכה מאחרים במאבק נגד ההתמכרות. הוא מאמין כי מכורים זקוקים לרצון חזק לשינוי ורשת תומכת שתסייע להם לעבור מהנאה מיידית למטרות ארוכות טווח. שינוי זה דורש מעורבות של הסטריאטום במוח, מרכז הרצון, וחיבורו לתחושה רחבה יותר של עבר ועתיד, דבר שיכול להתאפשר באמצעות תמיכה קהילתית

לואיס גם מתייחס למ misconception כי ההתמכרות היא בעיה רפואית בלבד, וטוען שהיא אינה דומה למחלות כמו סרטן, שניתן לייחס אותן למוטציות גנטיות. הוא טוען כי המורכבות של ההתנהגות הממכרת אינה יכולה להיות מצומצמת לגורמים גנטיים בלבד. בעוד שהוא מכיר בתפקידם של רופאים בניהול תסמיני הגמילה, לואיס insists כי ההתמכרות עצמה צריכה להיות מובנת כבעיה התנהגותית

הנוירו-מדען חוקר עוד את תפקידם של גורמים חברתיים בהתמכרות, ומשקף על ניסיונו האישי. הוא נזכר כיצד המפגשים הראשוניים שלו עם סמים הושפעו מהאינטראקציות החברתיות, אך ההתמכרות המאוחרת שלו הייתה מאופיינת בבידוד. דו-ערכיות זו מדגישה את האינטראקציה המורכבת בין מעורבות קהילתית לבדידות אישית בהתקדמות ההתמכרות

תובנותיו של לואיס עוררו דיון בין מקצוענים רפואיים וחוקרים, חלקם מתנגדים לגישתו ההתנהגותית להתמכרות. הם טוענים כי תיוג ההתמכרות כמחלה רפואית מסיר את הסטיגמה והאשם הקשורים אליה. עם זאת, לואיס טוען כי הבנת ההתמכרות כבעיה התנהגותית יכולה להוביל לאסטרטגיות טיפול יעילות וחומלות יותר

בהסתכלות קדימה, לואיס תומך בגישה מחדש לטיפול בהתמכרות שמשלבת ממדים רפואיים, פסיכולוגיים וחברתיים. הוא קורא להדגיש יותר את הבנת התהליכים הביולוגיים שמאחורי התנהגויות ממכרות, אשר הוא מאמין שהן פונקציות טבעיות ומתקדמות של המוח. פרספקטיבה מקיפה זו, לפי לואיס, חיונית לפיתוח פתרונות משמעותיים וארוכי טווח להתמכרות