לא ידענו כלום: להקת הפאנק המאתגרת את הקונבנציה עם קנאביס ומוזיקה

ג'ון בקאר, הכוח המניע מאחורי להקת הפאנק לא ידענו כלום, הוא יליד לוס אנג'לס שתהליך היצירה שלו משולב עמוקות עם קנאביס. בקאר, הסובל מתסמונת הקאות מחזוריות, מגלה כי קנאביס לא רק מקל על תסמיניו אלא גם מניע את היצירתיות שלו. "אני מעשן כל הזמן," הוא מודה, ומדגיש את תפקיד הקנאביס בחייו ובעבודתו. עבור בקאר, לגלגל בלאנטים באולפן הוא לא רק טקס אלא גם צורך, המסייע לו ליצור מוזיקה שמרגישה אותנטית לחוויותיו

מסעו של בקאר לעולם המוזיקה והקנאביס החל בגיל צעיר. המפגש הראשון שלו עם קנאביס היה בגיל 11, מתחת לניקוז סערות עם בן דודו, שהכיר לו גם בונג וגם עותק של High Times. גדל בבית עם נטייה מוזיקלית, אביו של בקאר, סופר שאפתן שהפך לכותב מענקי חינוך, נטע בו הערכה עמוקה למוזיקה. יסוד זה הוביל את בקאר לחקור ז'אנרים מוזיקליים שונים, מפאנק קשה ועד להקות פופ-פאנק כמו Blink-182 ו-Green Day, ולבסוף לתחום הקולנוע, שם עבד על הפקות גדולות כמו 'אווטאר' ו'טרנספורמרים'

הקמת להקת לא ידענו כלום סימנה פרק חדש עבור בקאר, שחיפש ליצור צליל שיהיה גם רגשית מהדהד וגם מוזיקלית מורכב. עם השפעות שנעות מריק רובין ועד להקות פוסט-הארדקור, בקאר מדגיש את החשיבות של אותנטיות באמנות שלו. "האנשים האחרונים שצריכים לעלות לך בראש בזמן שאתה יוצר אמנות הם הקהל," הוא מצהיר, תומך בתהליך יצירתי שנשאר נאמן לחזון של האמן. פילוסופיה זו ניכרת בפרויקטים הקרובים של הלהקה, המבטיחים צליל כבד יותר, פוסט-הארדקור

שיתוף פעולה היה המפתח להצלחתו של בקאר, במיוחד השותפות שלו עם המפיק קודי בנג'מין. הוצגו על ידי חבר משותף, השניים פיתחו במהרה סינרגיה יצירתית חזקה, והפיקו מספר רצועות בשיחה אחת. "קודי ואני כמעט מדברים בטלפתיה אחד עם השני," מציין בקאר, ומדגיש את התקשורת החלקה ואת החזון המשותף שמניע את עבודתם. שיתוף פעולה זה הניב EP בכורה כמעט מושלם, עם אלבום שני שכבר בתהליך עבודה

חזונו של בקאר למוזיקת פאנק חורג מעבר לצליל וכולל ממד מוסרי ופוליטי. הוא מאמין שפאנק צריך להיות "נגד הממסד, בעד זכויות עובדים, בעד איגודים, בעד שוויון," ומבקר את מי שטוענים לזהות פאנק תוך התעלמות מעקרונות אלו. השיר שלו "CIA: Can't Imagine Alternatives" מדגים את האתוס הזה, עוסק בפעולות האימפריאליסטיות של אמריקה ומעודד את המאזינים לשאול שאלות על המצב הקיים. בקאר טוען כי אמני פאנק אמיתיים חייבים לעסוק בנושאים פוליטיים, תוך שימוש בפלטפורמה שלהם כדי לאתגר עוולות מערכתיות

בהסתכלות קדימה, בקאר eager לשלב את תרבות הקנאביס בהופעות החיות שלו, advocating לסביבות ידידותיות לקנאביס בהופעות כדי להפחית עימותים שמונעים מאלכוהול. הוא מדמיין עתיד שבו קנאביס מקובל כמו אלכוהול, במיוחד בסצנות המוזיקליות. "ככל שזה הופך לחוקי ברחבי המדינה, כך יותר אנשים רואים שהם היו משוגעים לחשוב על משהו אחר," הוא טוען. השאיפות של בקאר ללהקת לא ידענו כלום כוללות להוביל פסטיבלים גדולים ולשלב אלמנטים חזותיים תלת-ממדיים בהופעות שלהם, תוך שילוב המומחיות המוזיקלית והקולנועית שלו

בסופו של דבר, המשימה של בקאר עם לא ידענו כלום היא לאתגר את הקונבנציות של מוזיקה וחברה. הוא שואף ליצור מרחב שבו מוזיקת פאנק יכולה לשגשג ככלי להערות פוליטיות וחברתיות, ולעודד אמנים אחרים לעשות את אותו הדבר. "אם אתה אמן פאנק ואין לך לפחות שניים או שלושה שירים פוליטיים העוסקים בנושאים מרכזיים שאתה לא מסכים איתם, אז אתה לא באמת אמן פאנק או הארדקור," הוא מצהיר. דרך עבודתו, בקאר מקווה להשריש דור חדש של מוזיקאים לעמוד ולהילחם נגד המערכת