
מחקר מאשר: אלכוהול וטבק מזיקים יותר מקנאביס בקנדה
מחקר קנדי מגלה כי אלכוהול וטבק מזיקים יותר מקנאביס, וקורא להערכה מחדש של מדיניות הסמים בהתבסס על ראיות מדעיות
Key Points
- 1אלכוהול וטבק מדורגים גבוהים יותר בנזק מאשר קנאביס במחקר קנדי
- 2המחקר משתמש בניתוח החלטות רב-קריטריוני להעריך 16 חומרים
- 3מומחים מדגישים את הצורך במדיניות סמים המשקפת נזק אמיתי
- 4הלגליזציה של קנאביס מדגישה את הנתק בין מדיניות למדע
- 5המחקר קורא להערכה כנה של נזקי החומרים
מחקר חדש שפורסם ב-Journal of Psychopharmacology מדגיש כי אלכוהול וטבק גורמים לנזק משמעותי יותר על אנשים וחברה מאשר קנאביס. המחקר, שנערך על ידי צוות מדענים בינלאומי, השתמש בניתוח החלטות רב-קריטריוני מקיף כדי להעריך את ההשפעה של 16 חומרים פסיכואקטיביים. הממצאים מגלים כי אלכוהול וטבק מדורגים גבוהים ביותר מבחינת נזק כולל, כאשר קנאביס נמצא הרחק מאחור
המחקר כלל פאנל של 20 מומחים משישה מחוזות קנדיים שהעריכו כל חומר ב-16 קטגוריות נזק, כולל סיכון תמותה, השפעות על בריאות פיזית ונפשית, ועלויות כלכליות. אלכוהול התגלה כחומר המזיק ביותר עם ציון של 79, ואחריו טבק עם 45, בעוד קנאביס קיבל ציון של 15 בלבד. תוצאות אלו משקפות מחקרים בינלאומיים קודמים, המדגישים את הנזק הבלתי פרופורציונלי שגורמים אלכוהול וטבק בהשוואה לקנאביס
החוקרים מדגישים כי ציוני הנזק משקפים השפעות ברמת האוכלוסייה ולא את הסכנות הפנימיות של כל חומר. הציון הגבוה של אלכוהול מיוחס לא רק לרעילות שלו אלא גם לשימוש הנרחב בו ולקבלת הפנים החברתית, יחד עם רגולציה חלשה. קנאביס, לעומת זאת, קשור לנזקים חברתיים פחותים, כמו אלימות ותאונות קטלניות, מה שתורם לציון הנמוך שלו
למרות הציון הנמוך יותר של קנאביס, המחקר אינו מציע כי קנאביס אינו טומן בחובו סיכונים. הוא מכיר בדאגות בריאות פוטנציאליות, במיוחד עבור אוכלוסיות פגיעות. המחקר תומך במדיניות סמים שהן פרופורציונליות לנזק האמיתי שגורמים חומרים, ולא מושפעות ממסורת או סטיגמה. מחקר זה מספק טיעון מבוסס נתונים להערכה מחדש של מדיניות הסמים הנוכחית, במיוחד כאשר הלגליזציה של קנאביס מתקדמת ברחבי צפון אמריקה
ההשלכות של מחקר זה הן עמוקות, ומדגישות נתק בין ראיות מדעיות למדיניות ציבורית. בעוד שעסקי קנאביס מתמודדים עם רגולציות מחמירות, האלכוהול נשאר נטוע עמוק בנורמות חברתיות למרות הסיכונים שלו. המחקר קורא להערכה כנה של נזקי החומרים כדי להבטיח שמדיניות הבריאות הציבורית משקפת באמת את הנתונים, ולא תפיסות מיושנות