שף ברונקס מרקיס הייז פותח את החנות הראשונה עם רישיון בהמפטונס למרות מכשולים רגולטוריים

מרקיס הייז, יליד ברונקס עם רקע באומניות הבישול האליטיסטיות, הקים את בראון בודה כחנות הראשונה עם רישיון מלא בהמפטונס והחנות היחידה בבעלות שחורה בלונג איילנד. המסע של הייז ליזמות קנאביס עוצב על ידי ניסיון אישי בטיפול באמו הסוכרתית, שהקנה לו כבוד עמוק לריפוי מבוסס צמחים ולדיוק. "בדרך כלל הייתי מתעורר לאמא שהייתה במצב של קומה סוכרית, והייתי צריך לפתוח לה את הפה עם כף ולשים לה מיץ תפוזים בפה, כדי שהיא לא תסבול משבץ או תמות," נזכר הייז, והדגיש כיצד האחריות המוקדמת השפיעה על גישתו לבריאות ולעסקים

פתיחת בראון בודה לא הייתה ללא מכשולים משמעותיים. למרות שהשיג ציונים גבוהים בתוכנית החנויות הקמעונאיות לשימוש מבוגרים של ניו יורק (CAURD), הייז נתקל בעיכוב מתמשך של 17 חודשים בהנפקת רישיונות. במהלך תקופה זו, הוא נאלץ לספוג הוצאות חודשיות של כ-60,000 דולר רק כדי לשמור על העסק בחיים, כל זאת תוך כדי ניווט בין אישורים מדינתיים להתנגדות מקומית. "תארו לעצמכם שניתנה לכם רשות למכור ואז לא תוכלו למכור כי מישהו בעיר אומר שאתם לא חוקיים," אמר הייז, והדגיש את התסכול שבפעולה בתוך נוף רגולטורי משתנה

פתיחת החנות מתרחשת בזמן שבו ההקשר הרגולטורי הרחב נמצא במתח. סכסוכים על גבולות הסמכות המוניציפלית והמדינתית הובילו לתביעות משפטיות, כאשר ערים כמו סאות'המפטון מאתגרות את תקנות הקנאביס של המדינה. חוות דעת מוועדת שליטת הקנאביס הטילו ספק בתוקפן של הגבלות מקומיות מסוימות, והדגישו את חוסר הוודאות המתמשך עבור מפעילים כמו הייז. למרות המכשולים הללו, הייז טוען שהסמכות הסופית על קמעונאות קנאביס שייכת למדינה, ולא לרשויות המקומיות

בראון בודה מבדל את עצמו דרך אתוס של אירוח ומכוונות, תוך שהוא שואב מה background של הייז במסעדות יוקרה. החנות הוקמה בשיתוף עם פסיכותרפיסטית ומתרגלת יוגה קים סטץ, ומציעה אווירה ייחודית שבה לקוחות מתקבלים עם משקאות חמים וסביבה מרגיעה. הייז רואה את בראון בודה כיותר מחנות קמעונאית, עם תוכניות לשלב אמנות ותרבות בחוויית הקנאביס. "אני באמת רוצה שיהיה את אספקט הגלריה לאמנות קנאביס הראשון שבו אנשים יכולים להיכנס ולדמיין או להציץ באמנות בזמן שהם שותים משקה לא אלכוהולי," הוא שיתף, מה שמצביע על שאיפות לשנות את קמעונאות הקנאביס בהמפטונס

עבור הייז, האתגרים בהשקת בראון בודה אינם רק על הישרדות עסקית אלא גם על ייצוג ועל עתיד השווי החברתי בקנאביס. לאחר שהוצג כפנים מוקדמות של פרויקט השווי של ניו יורק, הוא מרגיש את המשקל של הוכחת תוכניות כאלה יכולות להניב מפעילים ברי קיימא ומסודרים ולא סתם סמלים. כפי שהוא אמר, "אני חייב להוכיח להם שאני לא מקבל קצבאות שמחפש נדבות? שאני סוג של מסכה של תוכנית השווי הזו? אתם צריכים לקחת אותי ברצינות."

מנקודת המבט של מערכת החדשות של OG Lab, המסע של בראון בודה הוא קרדינלי לדיון המתמשך בתעשיית הקנאביס על שווי, רגולציה ושליטה מקומית. ההתמדה של הייז מדגישה את ההשלכות הממשיות של מדיניות הקנאביס ואת הצורך בבהירות רגולטורית. ככל שהבתי משפט והרגולטורים ממשיכים להגדיר את הכללים, הצלחתם של מפעילים כמו בראון בודה תעצב את עתיד השווי החברתי בקמעונאות קנאביס—נושא שהתעשייה לא יכולה להרשות לעצמה להתעלם ממנו